ארמון השירוואנשאהים
מושב שליטי שירוואן ושיא האסכולה האדריכלית השירוואנית — עולם אבן שלם של חצרות, שערים ומאוזוליאונים.
מתחם-ארמון
ארמון השירוואנשאהים אינו מבנה אחד אלא מקבץ מבנים בטרסה העליונה של העיר העתיקה, שהתגבש בעיקרו במאה ה-XV בימי השירוואנשאה ח'ליל-אללה הראשון. המבנים ניצבים על מפלסים שונים של המדרון הסלעי ומחוברים בחצרות ובמדרגות. המקבץ נחשב לפנינת האסכולה האדריכלית השירוואנית-אבשרונית — בעלת אבן בהירה ומאופקת וחיטוב עדין בה.
מה כלול במקבץ
דיוואן-חאנה
החלק המסתורי ביותר במתחם הוא הדיוואן-חאנה: ביתן-רוטונדה מתומן המוקף בחצר עם גלריית קשתות, ובו שער מחוטב מרהיב. ייעודו לא נקבע במדויק: משערים אולם משפט או מועצת מדינה, מאוזוליאון או מקום קבלות פנים. חיטוב האבן העדין של השער, על קישוטיו הצמחיים והגיאומטריים וכתובותיו הערביות, הוא אחת מיצירות המופת של אדריכלות ימי-הביניים באזרבייג'ן.
המאוזוליאון והמסגד
במורד ניצבים מאוזוליאון הארמון (טורבה) עם שער וכתובות הספד בערבית, שבו נטמנו בני משפחת השירוואנשאה, ומסגד הארמון בעל הצריח הגבוה. על האבנים השתמרו כתובות בנייה; לפיהן מתארכים את המאוזוליאון לשנות ה-1430. מבנים אלה, כמו כל המקבץ, נטולי קישוט ראוותני — כוחם בפרופורציות, בבנייה ובחיטוב המדויק.
המאוזוליאון של סעיד יחיא בקוּוי
בחצר הדרומית ניצב המאוזוליאון המתומן של סעיד יחיא בקוּוי — מלומד החצר, אסטרונום וסוּפי בן המאה ה-XV, שאותו מכנים לעיתים «טורבת הדרוויש». בסמוך — שרידי מרחץ הארמון (חמאם), השקוע חלקית באדמה לשם שמירת החום. שער המתחם המזרחי, המכונה «שער מוראד», נוסף מאוחר יותר, בשנת 1585, ונושא את שמו של הסולטאן העות'מאני.
ייעוד הדיוואן-חאנה וחלק מן התארוכים של מתחם הארמון נותרים נושא למחלוקת מדעית.